<h1>ספר החינוך מצוה תקס"ו</h1>
<h2>דף יז.</h2>
שנצטוינו כשיצאו חיילותינו למלחמה שנכין ונייחד לחיל מקום ידוע שיהיה שם כל איש יוצא לעשות צרכיו, כדי שלא יעשו צרכיהם בכל מקום ובינות המלונות כמו שיעשו האומות, ועל זה נאמר [דברים כ"ג] ויד תהיה לך מחוץ למחנה, וגומר, ולשון ספרי אין יד אלא מקום, שנאמר [שמואל א' ט"ו] והנה מציב לו יד. משרשי המצוה כענין שכתוב בפרשה כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו' והיה מחניך קדוש וגומר, כלומר שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה שכולן נקיי הנפש, כי כל הירא מעבירות שבידו כבר הלך לו ושב אל הבית ונשארו הטובים אשר רוח אלהים שוכן בתוכם וראוי להם לעמוד בנקיות, כאשר ידוע ומפורסם שהנקיות מדה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקדש, ובדרש רבי פנחס בן יאיר בפרק קמא דעבודה זרה [כ' ע"ב], וגם יש בזה שבח לאומה כי יבואו אליהם מלאכי גוי ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טינוף. דיני המצוה כלולים בפשט הכתוב. ונוהגת בזמן הבית בזכרים כי הם הנלחמים לא הנקבות, ועובר על זה ולא התקין לו מקום מחוץ למחנה וליכלך מקום המחנות בטל עשה זה, וענשו גדול מאד שגורם לשכינה להסתלק ממחנה ישראל, וכמו שכתוב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, כלומר בהיותכם בתוך הליכלוך תרחקו עצמכם מן הטוב.
